המורכבות האבחנתית |
|
ילד עם הפרעה בתקשורת החברתית שיכול להיות בעל רמה כללית גבוהה ביותר ובעל רצון בחיים חברתיים, עלול למצוא את עצמו דחוי או לא מקובל חברתית ללא שהוא מבין מה הביא אותו לכך. משום עדינותה היחסית של ההפרעה, האבחנות של אנשי מקצוע בהתייחס אליה מצויות פעמים רבות בתחום הנפשי, ולא מזוהה המרכיב המולד הראשוני שלה. כך למשל שכיח זיהוי הקושי תחת האבחנה של הפרעת אישיות התנגדותית משום פענוח בטעות של הבעייתיות בתפקוד החברתי כנובעת מהתנגדות לקבלת החוקים החברתיים. שכיח גם תיוג ילד כזה כ`לא בשל רגשית` וככזה שהוריו לא שמים לו גבולות, מזניחים אותו ועוד כיו"ב. אפשרי מאידך שמזוהה מרכיב מולד אך לא בתחום התקשורתי, ואז הילד יכול לקבל למשל אבחנה של הפרעת קשב (ADHD/ADD) כגורמת לקשיים החברתיים. בפועל הקשיים החברתיים לא נגרמים מהפרעת קשב או אימפולסיביות, אלא כאמור מבעיה בפענוח קודים ובתפקוד החברתי תקשורתי המותאם. זיהוי מוטעה זה מוביל לטיפולים לא מותאמים ולאי הגעת השינוי המקווה. כאב הלב של הילד והוריו בשל חוסר ההשתלבות החברתית וחוסר המענה המקצועי הוא רב. ככל שחולפות השנים התסכול שלהם גדל ועמו תחושת חוסר האונים. הפערים בין יכולותיו של הילד (כל כך חכם ומצד שני כל כך `לא בשל` או `ילדותי`) ובינו לבין בני גילו, הופכים ברורים ויותר מדאיגים. אבחנת הקושי בתקשורת חברתית `שמה את האצבע` על מוקדי הקשיים, כלומר על המקומות בהם האדם הסובל מהם, נופל. זיהוי הקשיים מאפשר להתמקד בעבודה טיפולית מותאמת. |
||